איך בוחרים סיסמה חזקה — ולמה אורך מנצח מורכבות

הכלל שחשוב יותר מכל השאר: אורך

יש שתי דרכים להגדיל את מספר הסיסמאות שתוקף צריך לנסות, והן לא שוות בכלל:

• כל תו נוסף מכפיל את מרחב החיפוש בגודל מאגר התווים. בסיסמה של אותיות קטנות בלבד, כל תו נוסף מכפיל את מספר האפשרויות פי 26 — שוב ושוב.
• כל סוג תווים נוסף מרחיב את המאגר פעם אחת. מ־26 אותיות קטנות ל־86 תווים (26 קטנות, 26 גדולות, 10 ספרות ו־24 סימנים) — ואז זה נגמר.

הראשון גדל מעריכית עם האורך. השני הוא שיפור חד־פעמי. התוצאה מפתיעה כמעט כל אחד:

הסיסמה	ביטים	כמה זמן ייקח לפצח
8 תווים, כל סוגי התווים	50	שעות
12 אותיות קטנות בלבד	56	6 ימים
12 תווים, כל הסוגים	77	19 אלף שנים
20 אותיות קטנות בלבד	94	3 מיליארד שנים
20 תווים, כל הסוגים	128	יותר מגיל היקום

סיסמה של 20 אותיות קטנות קשה לפיצוח פי 13 טריליון מסיסמה של 8 תווים עם אותיות גדולות, ספרות וסימנים — וקל בהרבה להקליד אותה בטלפון. גם בקצה הצנוע התמונה זהה: 12 אותיות קטנות חזקות יותר מ־8 תווים עם כל הסוגים.

מה זה “ביט של אקראיות”

“סיסמה חזקה” אינה מדידה, וגם לא מד צבעוני שנצבע ירוק כי הוספתם סימן קריאה. המדד האמיתי נקרא אנטרופיה, והיחידה שלו היא ביט.

ביט אחד פירושו פי שניים ניחושים: ‏50 ביט הם כמיליון מיליארד אפשרויות, ו־128 ביט הם 3 ואחריו 38 ספרות. הקנה מידה המקובל:

ביטים	מה זה אומר
מתחת ל־45	חלשה
45–59	בינונית
60–79	טובה
80 ומעלה	חזקה מאוד

נקודה שחייבים להבין: אנטרופיה מודדת את תהליך היצירה, לא את המחרוזת. מילה מהמילון עם החלפות צפויות — אפס במקום ‏o, שלוש במקום ‏e — שווה פחות בהרבה מאותו מספר תווים אקראיים, כי תוכנות פיצוח מנסות את ההחלפות האלה ראשונות. אותה מחרוזת יכולה להיות חזקה או חלשה, תלוי מי בחר אותה ואיך.

זמני הפיצוח בטבלה מניחים שני דברים. הראשון: קצב של 100 מיליארד ניחושים בשנייה — סביר לתוקף שהשיג מסד נתונים של סיסמאות מגובבות ותוקף אותו אצלו בחומרה ייעודית. מול אתר חי הקצב איטי בהרבה, כי האתר מגביל ניסיונות. השני: שדי לו לעבור על מחצית מרחב החיפוש, כי בממוצע הסיסמה נמצאת באמצע הדרך. זו התוחלת, וכך גם הכלי מציג את הזמן.

הקצב הזה תלוי באופן שבו השירות שמר את הסיסמה. שירות תקין אינו שומר את הסיסמה עצמה אלא גיבוב שלה — איטי בכוונה, ועם מלח ייחודי לכל משתמש: ‏bcrypt, ‏scrypt או Argon2. מחשבון ה־Hash שבאתר מסמן ש־MD5 ו־SHA-1 חלשים, אבל גם SHA-256 נקי אינו מתאים לסיסמאות: הוא מהיר, וזו בדיוק המהירות שמייצרת את 100 המיליארד ניחושים בשנייה. (הכלי הוא מחשבון גיבוב כללי, לא מנגנון אחסון.) ובאותו עניין — סיסמה “מוצפנת” ב־Base64 אינה מוגנת כלל: זה ייצוג ולא הצפנה. על שניהם במדריך כלי המפתחים.

הדרישה “לפחות תו אחד מכל סוג” — ומה היא באמת עשתה

זו דרישה של אתרים, לא של מתמטיקה, והיא דווקא מקטינה את מספר הסיסמאות האפשריות: היא פוסלת מראש כל סיסמה שאין בה ספרה או סימן. בהגדרות ברירת המחדל של מחולל הסיסמאות — 20 תווים, כל ארבעת הסוגים — היא מורידה את החוזק מ־129 ביט ל־128. ההפרש זניח, ולכן כדאי להשאיר אותה מסומנת; אתר שידחה את הסיסמה יעלה לכם הרבה יותר.

הנזק האמיתי כאן הוא התנהגותי. הדרישה הזו היא שהולידה את Aa123456!, כי כשמכריחים אנשים לספק תנאי, הם מספקים אותו בדרך הקצרה ביותר.

איך מפיקים סיסמה כזאת

המחולל פשוט ככל האפשר: סרגל אורך בין 8 ל־64 תווים (ברירת מחדל 20), ארבע תיבות סימון לסוגי התווים שכולן מסומנות מראש, וכפתור “העתקת הסיסמה”; “סיסמה חדשה” מגריל אחרת. אם אין סיבה אחרת — אל תרדו מ־16.

כמה פרטים ששווה להכיר:

• הסימנים הם !@#$%^&*()-_=+[]{};:,.?/ — 24 סימנים. גרשיים, גרש ובקסלאש הושמטו בכוונה, כי הם מה שנשבר כשמדביקים סיסמה לשורת פקודה, לקובץ הגדרות או לטופס ישן.
• “בלי תווים שנראים דומה” משמיט את 0 O o I l 1 ומקטין את המאגר מ־86 תווים ל־80. סמנו רק אם תכתיבו את הסיסמה בטלפון או תקלידו אותה מדף מודפס; אם היא נכנסת ישר למנהל סיסמאות, זו הקטנת חוזק בלי שום תמורה.
• מד החוזק מציג ביטים, מחושבים לפי ההגדרות המדויקות שבחרתם — כולל ההקטנה שנובעת מהדרישה לתו אחד מכל סוג.

מה הכלי לא עושה: אין בו מצב של צירוף מילים, אין היסטוריה ואין שמירה — סגירת הדף מוחקת את הסיסמה לתמיד. וההעתקה עוברת דרך לוח ההעתקה, משאב שכל התוכנות אצלכם חולקות: הדביקו את הסיסמה ליעד מיד.

מחולל סיסמאות באתר — מתי בכלל מותר לסמוך עליו

זו הנקודה שמפילה את רוב המחוללים ברשת. מחולל שרץ בשרת הוא מחולל שראה את הסיסמה שלכם. גם אם הבטיחו שלא שמרו — הבקשה עברה ברשת, ייתכן שנרשמה בלוג, ואין דרך לבדוק.

איך מוודאים בעצמכם, בלי להאמין לאף אחד:

1. טענו את הדף ואז נתקו את האינטרנט — מצב טיסה או כיבוי ה־Wi‑Fi — ולחצו “סיסמה חדשה”. אם הכלי ממשיך לעבוד, הסיסמה אינה נוצרת בשרת. זו הבדיקה הפשוטה ביותר, והיא עובדת גם בטלפון.
2. פתחו את כלי הפיתוח (‏F12) בלשונית Network ולחצו “סיסמה חדשה”. אם לא נוספה שורה — שום דבר לא יצא החוצה.

הכלי כאן עומד בשתי הבדיקות. הסיסמה נוצרת ב־crypto.getRandomValues של הדפדפן — מנגנון האקראיות הקריפטוגרפי ולא פונקציית האקראיות הרגילה — ובשיטת בחירה שמונעת הטיה לטובת התווים הראשונים במאגר, באג נפוץ שמחליש סיסמאות בלי שאיש שם לב. מחולל ה־UUID שבאתר נשען על אותה אקראיות קריפטוגרפית ומפיק 122 ביט, אבל אל תשתמשו בו כסיסמה: מזהה נועד להיות ייחודי ולא סודי, וסופו להופיע בכתובות ובקובצי לוג.

סייג הוגן: שתי הבדיקות אינן שקולות. לשונית Network חזקה יותר, כי ניתוק מהאינטרנט לא יחשוף בקשה שנשלחת ונכשלת בשקט — שורת מדידה, למשל, שאיש לא ממתין לתשובתה. וגם בדיקה שעברה מעידה על ההווה בלבד. הבטוח מכול נשאר המחולל המובנה במנהל הסיסמאות, כי שם הסיסמה נכנסת ישר לכספת בלי לעבור דרך הלוח.

סיסמה שאפשר לזכור היא כמעט תמיד סיסמה שאפשר לנחש

אי אפשר לזכור 40 סיסמאות אקראיות, ולכן אנשים עושים אחד משניים: חוזרים על אותה סיסמה, או בונים אותה מדפוס. שניהם נשברים.

הפתרון הוא מנהל סיסמאות — מובנה בדפדפן ובמערכת ההפעלה (‏iCloud Keychain, ‏Google Password Manager), או תוכנה ייעודית (‏Bitwarden, ‏1Password, ‏KeePassXC). כולם מייצרים סיסמה אקראית, שומרים וממלאים אותה אוטומטית.

הסיסמה היחידה שתצטרכו לזכור היא זו שפותחת את הכספת, וכאן דווקא צירוף מילים אקראי עובד מצוין:

• 4 מילים אקראיות מרשימה של 7,776 מילים ≈ 52 ביט
• 6 מילים ≈ 78 ביט — בערך כמו 12 תווים אקראיים
• 7 מילים ≈ 90 ביט

התנאי הקריטי: המילים חייבות להיבחר באקראי, לא על ידכם. משפט שחשבתם עליו — שורה משיר, שם הילדים והשנה — שווה פחות ממה שנדמה, כי תוכנות פיצוח מנסות שירים ופתגמים לפני שהן מנסות אקראיות.

ובעברית: אל תכתבו את הסיסמה באותיות עבריות. מערכות רבות דוחות תווים שאינם ‏ASCII, ולא תמיד תוכלו להקליד אותה ממקלדת זרה או ממסך שחזור.

הסיסמה האחת שכן מכתיבים היא של הרשת האלחוטית בבית, ואותה אפשר להשאיר ארוכה: במקום לקרוא לאורחים 20 תווים אות־אות, הפיקו קוד QR שמחבר אותם בסריקה. הקוד מכיל את הסיסמה כטקסט גלוי, ולכן מקומו בבית ולא בחלון הראווה.

אימות דו־שלבי — הסולם מהחלש לחזק

סיסמה חזקה מגנה מפני ניחוש, אבל לא מפני דליפה מהאתר עצמו ולא מפני פישינג. לשם כך יש אימות דו־שלבי, ולא כל האפשרויות שוות:

שיטה	חוזק
קוד ב־SMS	החלשה
אפליקציית קודים (‏TOTP)	טובה
מפתח אבטחה פיזי או Passkey	החזקה ביותר

למה SMS הוא החלש שבאפשרויות:

• החלפת סים — תוקף משכנע את חברת הסלולר להנפיק סים חדש למספר שלכם, והקודים מגיעים אליו. לא תרחיש תיאורטי.
• פישינג בזמן אמת — אתר מזויף מבקש את הקוד, אתם מקלידים, והוא מעביר אותו לאתר האמיתי תוך שניות. זה תקף באותה מידה גם לאפליקציית קודים.
• הרשת עצמה — הודעות SMS אינן מוצפנות מקצה לקצה.

עדיין: SMS עדיף בהרבה על כלום — אם זו האפשרות היחידה, הפעילו אותה. רק אל תסתמכו עליה בחשבון החשוב מכולם, שהוא כמעט תמיד תיבת המייל, כי ממנה משחזרים את כל השאר. ‏Passkey ומפתח אבטחה פיזי הם היחידים שעמידים בפני פישינג, כי הם מאמתים את כתובת האתר עצמה ופשוט לא יעבדו מול דומיין מזויף.

ומה שאינו אימות כלל: תעודת זהות אינה סוד ואינה סיסמה. היא מופיעה על עשרות טפסים, ומבנה המספר צפוי חלקית — הספרה האחרונה נגזרת משמונה שקדמו לה, וזה מה שבודק תעודת הזהות מחשב (איך זה עובד). שירות שמזהה אתכם רק לפי ת“ז ותאריך לידה לא באמת מאמת אתכם.

למה כבר לא ממליצים להחליף סיסמה כל שלושה חודשים

זו אולי ההמלצה שהתהפכה בצורה הדרמטית ביותר. ‏NIST האמריקאי, שכתב את הכללים שרוב ארגוני ה־IT העתיקו, הפך את עמדתו ב־SP 800-63B עוד ב־2017: אין לדרוש החלפה מחזורית, אלא רק כשיש ראיה לחשיפה.

הסיבה פשוטה ומוכרת לכל מי שעבד בארגון: אנשים לא ממציאים סיסמה חדשה כל רבעון. הם מוסיפים מספר. Summer2024! הופך ל־Summer2025!, ו“סיסמה1” הופכת ל“סיסמה2”. תוקף שראה גרסה אחת מנחש את הבאה בניסיון ראשון.

מתי כן להחליף: חשד לדליפה, הודעה מהשירות, מכשיר שאבד או נגנב, סיסמה שחלקתם עם מי שכבר לא צריך אותה, או סיסמה שמשמשת גם במקום אחר.

ומה שחשוב הרבה יותר מכל לוח זמנים: סיסמה שונה לכל שירות. הנזק העיקרי מדליפה אינו האתר שדלף, אלא זוג המייל־סיסמה שהתוקף מריץ אוטומטית מול עשרות שירותים אחרים.

מה עושים אחרי דליפה

1. החליפו את הסיסמה בשירות שדלף — ובכל מקום נוסף שבו השתמשתם באותה סיסמה. זה הצעד הדחוף.
2. נתקו את כל ההתחברויות הפעילות. לרוב השירותים הגדולים יש “התנתקות מכל המכשירים”; בלעדיה, תוקף שכבר מחובר נשאר מחובר גם אחרי החלפת הסיסמה.
3. בדקו את הגדרות תיבת המייל — כלל העברה אוטומטית שנוסף, כתובת שחזור או טלפון שחזור שהשתנו. כך תוקפים חוזרים פנימה מאוחר יותר.
4. הפעילו אימות דו־שלבי עכשיו ולא “אחר כך”.
5. בדקו איפה עוד הופיעה הכתובת שלכם — ‏Have I Been Pwned הוא השירות המקובל, ולדפדפנים המודרניים יש בדיקה מובנית במנהל הסיסמאות.
6. בנק, אשראי או ארנק דיגיטלי — התקשרו לגוף ישירות. בישראל אפשר גם לדווח על אירוע סייבר למוקד 119 של מערך הסייבר הלאומי.

כשהאתר פשוט לא מקבל את הסיסמה

לא מעט אתרים ישראליים — בנקים, קופות חולים ואתרי ממשלה — מגבילים את אורך הסיסמה או אוסרים חלק מהסימנים:

• נדחית בלי הסבר — הורידו את הסימנים ופצו באורך: 24 אותיות וספרות נותנות יותר מ־140 ביט.
• עבדה ואז הפסיקה — ייתכן שהאתר קיצץ את הסיסמה בשני הצדדים, ולכן היא עבדה, ואז תיקן רק אחד מהם. נסו להתחבר עם 12 או 16 התווים הראשונים בלבד; אם זה עובד, זו האבחנה — הגדירו סיסמה חדשה באורך שהאתר באמת שומר.
• האתר מגביל ל־12 תווים — זו מגבלה שלו. הפיקו את האורך המרבי שהוא מרשה, וודאו שהסיסמה ייחודית לשירות הזה בלבד.

בשלושת המקרים המסקנה זהה: כשאתר כופה סיסמה חלשה, הפיצוי היחיד הוא שהיא ייחודית לו ושמעליה עומד אימות דו־שלבי.