איך מסתירים פרטים אישיים בתמונה — ולמה טשטוש כמעט תמיד לא מספיק

הכלל היחיד שחשוב לקחת מכאן

טשטוש ופיקסולציה אינם מחיקה. שניהם פעולה מתמטית על הפיקסלים המקוריים, והתוצאה שרואים עדיין נגזרת מהם. מי שיודע מה הייתה הפעולה יכול לנסות ללכת אחורה.

הדרך היחידה שבה אין מה לשחזר היא מלבן אטום: צבע מלא שמצויר מעל האזור, כך שהפיקסלים שהיו שם פשוט מפסיקים להתקיים בקובץ.

מה מסתירים	מה מספיק
מספר תעודת זהות, דרכון, רישיון נהיגה	מלבן אטום בלבד
מספר חשבון, סניף, כרטיס אשראי	מלבן אטום בלבד
כתובת, מספר טלפון, מספר רכב	מלבן אטום בלבד
חתימה סרוקה	מלבן אטום בלבד
שם של אדם בצילום מסך	מלבן אטום; טשטוש חזק סביר אך פחות בטוח
פנים של עובר אורח ברקע	טשטוש חזק לרוב מספיק
נוף או פרט שסתם מפריע	טשטוש — אין כאן סוד להגן עליו

השורה התחתונה: כשמדובר במספרים, טשטוש הוא קישוט ולא הגנה.

למה דווקא מספרים כל כך קלים לשחזור

פיקסולציה מחליפה כל ריבוע בתמונה בצבע הממוצע שלו. זו פעולה קבועה וידועה, ולכן אפשר להריץ אותה קדימה: לוקחים ספרה, מציירים אותה באותו גופן ובאותו גודל, מפקסלים באותה צורה — ומשווים לתוצאה שפורסמה. מה שמתאים, זה מה שהיה שם.

הנקודה שהופכת את זה למעשי היא גודל מרחב האפשרויות. תעודת זהות היא תשע ספרות, והאחרונה מחושבת מכל השאר — כלומר מאה מיליון מספרים תקינים. עדיין נשמע הרבה. אבל ההתקפה לא מנחשת את המספר כולו בבת אחת; היא בוחנת ריבוע אחרי ריבוע, וכל מיקום הוא עשר אפשרויות בלבד. טקסט חופשי בעברית קשה הרבה יותר לשחזור מרצף של ספרות בגופן אחיד.

זה לא רעיון תיאורטי. עבודה אקדמית מ־2016 בדקה בדיוק את השאלה הזו על מסמכים מצונזרים והראתה שטשטוש ומוזאיקה של טקסט ניתנים לפענוח; באותה שנה פורסם מחקר נוסף שהראה שרשתות נוירונים מזהות פנים מפוקסלות מתוך קבוצה מוכרת של אנשים בשיעורי הצלחה גבוהים. ב־2020 פורסם כלי קוד פתוח שעושה בדיוק את השחזור הזה על צילומי מסך מפוקסלים.

ההסתרה החלקית מסוכנת במיוחד

הרגל ישראלי נפוץ הוא להסתיר חלק מספרות תעודת הזהות ולהשאיר את השאר. זו הגנה חלשה יותר ממה שנדמה, ובגלל סיבה ספציפית: הספרה האחרונה בתעודת זהות אינה שרירותית — היא מחושבת מכל השאר.

הסתרתם ארבע ספרות מתוך השמונה הראשונות והשארתם את ספרת הביקורת גלויה? במקום 10,000 אפשרויות נשארות בדיוק 1,000. הסתרתם שלוש? נשארות 100. איך זה עובד בפועל מוסבר במדריך על ספרת הביקורת בתעודת זהות.

הכלל הפשוט: אם מסתירים מספר מזהה — מסתירים אותו כולו.

איך מסתירים בפועל

כלי הסתרת הפרטים בתמונה בנוי סביב ההבחנה הזו.

1. בחרו תמונה. ‏PNG, ‏JPG, ‏WebP, ‏GIF, ‏BMP או AVIF, עד 30 מגה־בייט, תמונה אחת בכל פעם. תמונה מהטלפון נפתחת בכיוון הנכון גם אם צולמה שכובה.
2. סמנו אזור. גררו מלבן מעל הפרט. אפשר לסמן כמה אזורים, למחוק אזור בודד, ולבטל את הפעולה האחרונה. מי שלא משתמש בעכבר מזין מלבן בארבעה שדות מספר, ואז מזיז אותו במקשי החצים — ‏Shift עם חץ משנה גודל, ‏Delete מוחק, ומרחק הצעד נבחר בין פיקסל, 10 פיקסלים ו־50 פיקסלים.
3. בחרו את השיטה. ברירת המחדל היא מלבן אטום, במכוון. אם תעברו לטשטוש או לפיקסולציה תופיע אזהרה אדומה שלא נסגרת, ומתחת לעוצמה 6 הניסוח שלה מחריף ואומר מפורשות שאפשר לשחזר את מה שמתחת. בתוך האזהרה יש כפתור חזרה למלבן אטום.
4. הורידו. הקובץ נשמר בשם המקורי בתוספת “מוסתר”. מקור JPG יורד כ־JPG באיכות גבוהה, כל השאר יורד כ־PNG ללא אובדן.

שלוש מגבלות שכדאי לדעת מראש. תמונה גדולה במיוחד — מעל כ־16 מגה־פיקסל — מוקטנת לפני העיבוד, והקובץ שיורד יהיה ברזולוציה המוקטנת; הכלי מודיע על כך במפורש. קובץ מונפש, GIF או WebP, יורד כתמונה סטטית של הפריים הראשון — הכלי עובד על תמונה בודדת ולא על רצף. והשיטה והעוצמה חלות על כל האזורים יחד: אי אפשר לכסות את מספר תעודת הזהות במלבן אטום ולטשטש פנים באותה תמונה. כשצריך לבחור אחת מהשתיים — בוחרים את המלבן האטום.

מה שנשאר בתמונה גם אחרי שהסתרתם

זה החלק שאנשים מפספסים, והוא לא פחות חשוב מהמלבן עצמו.

מטא־דאטה

תמונה מהטלפון נושאת תאריך ושעת צילום, דגם המכשיר ולעיתים קואורדינטות GPS מדויקות. הסתרת הפנים בתמונה לא נוגעת בשדות האלה. אם תשלחו את התמונה במייל או כמסמך בוואטסאפ, המידע נוסע איתה.

בכלי שלנו זה נפתר מעצמו: התמונה נבנית מחדש בקנבס של הדפדפן, וקנבס לא נושא EXIF — כלומר הקובץ שיורד נקי ממטא־דאטה ממילא. בכלים אחרים זה לא מובן מאליו. אם ערכתם בתוכנה שמשמרת מטא־דאטה, בדקו מה יש בקובץ עם כלי ה־EXIF, שגם מציג אזהרה בולטת כשיש בתמונה מיקום. הרחבה על מה בדיוק נשלח עם תמונה: איך מקטינים תמונה לוואטסאפ ולמייל.

התמונה הממוזערת שבתוך הקובץ

קובצי JPEG נושאים בתוך המטא־דאטה תמונה ממוזערת של עצמם. בעבר היו עורכי תמונות שעדכנו את התמונה אבל שכחו לעדכן את הממוזערת — וכך המקור, לפני העריכה, נשאר זמין בתוך הקובץ. זו עוד סיבה לוודא שהקובץ שיוצא נוקה ממטא־דאטה, ולא רק שהפיקסלים כוסו.

שמירה על גבי הקובץ המקורי

במרץ 2023 התגלה שכלי עריכת צילומי המסך בטלפוני Pixel של גוגל, וגם כלי הגזירה של Windows 11, שמרו תמונה חתוכה על גבי הקובץ המקורי בלי לקצר אותו כראוי. שאריות התמונה המקורית נשארו בסוף הקובץ, וניתן היה לשחזר מהן חלק ממה שנחתך. שני הבאגים תוקנו, אבל הלקח נשאר תקף לכל תוכנה:

שמרו תמיד לקובץ חדש, ואל תדרסו את המקור. הכלי כאן עושה זאת בכל מקרה — הוא מייצר קובץ חדש ולא נוגע במקור.

ריבוע שחור שהוא רק שכבה

מלבן שחור שמדביקים במסמך Word, במצגת או ב־PDF הוא אובייקט מעל התוכן, לא מחיקה שלו. הטקסט נשאר מתחת וניתן לסימון ולהעתקה. זה חוזר שוב ושוב במסמכים משפטיים שפורסמו כביכול מצונזרים.

הדרך הבטוחה למסמך: להמיר את ה־PDF לתמונות, להסתיר על התמונה, ולהרכיב חזרה ל־PDF באותו כלי. אם רק עמוד אחד מתוך המסמך רלוונטי, חילצו אותו קודם — פחות דפים, פחות מקומות לפספס.

בלי הכלי שלנו — מה עושים במה שכבר יש לכם

העיקרון זהה בכל תוכנה: לצייר צורה אטומה בשחור, ולשמור לקובץ חדש.

• אייפון. באפליקציית התמונות: עריכה, ואז כפתור הסימון (Markup). בחרו את העט — לא את המרקר — בצבע שחור ובעובי המקסימלי, ומלאו את האזור בכמה משיכות. אפשר גם להוסיף צורת ריבוע דרך כפתור ה־“+” ולהגדיר לה מילוי מלא. שימו לב: העריכה במכשיר שלכם הפיכה, יש כפתור חזרה למקור — הנמען מקבל עותק שטוח, אבל המקור עדיין קיים אצלכם ובגיבוי.
• אנדרואיד. בגלריה או ב־Google Photos: עריכה, ואז סימון, ואז עט שחור. גם כאן — לא המרקר.
• ווינדוס. ‏Paint: כלי הצורות, מלבן, מילוי בצבע אחיד שחור. אחר כך שמירה בשם לקובץ חדש. בכלי הגזירה יש עט ויש מרקר; המרקר שקוף למחצה ולכן אינו מתאים.
• מק. ב־Preview: סרגל הסימון, מלבן, ואז בחירת צבע מילוי שחור. ייצאו או שכפלו לקובץ חדש.
• מסמך Word או PDF. אל תכסו את הטקסט בריבוע — מחקו אותו, ורק אז ייצאו. כיסוי משאיר את התוכן מתחת.

הכלל שמסכם את כולם: המרקר וההדגשה תמיד שקופים למחצה. העט והצורה עם מילוי אטומים. ואחרי השמירה, פתחו את הקובץ החדש והתקרבו לאזור — בעין, לפני שזה יוצא מהמחשב.

צילום מסך מסגיר יותר ממה שחשבתם

לפני שאתם שולחים צילום מסך, עברו על הרשימה:

• סרגל המשימות ושורת המצב — שם המשתמש, שם המכשיר, שעה ותאריך שמאשרים מתי הייתם היכן.
• התראות שקפצו רגע לפני — שם השולח ושורה ראשונה מהודעה של מישהו אחר.
• כותרות הלשוניות הפתוחות בדפדפן, ושורת הסימניות אם היא גלויה.
• שורת הכתובת — כתובות מכילות לפעמים מזהי משתמש או קישור התחברות חד־פעמי.
• שם הרשת אם צילמתם עם תפריט הרשתות פתוח.
• צילום מסך מוואטסאפ חושף את תמונת הפרופיל של הצד השני, ואם הוא אינו שמור אצלכם באנשי הקשר — גם את מספר הטלפון שלו. לפעמים מופיע שם גם “נראה לאחרונה”.

אותה בדיקה נכונה, ובגדול יותר, להקלטת מסך: שם יש עשרות שניות של הזדמנויות לחשוף משהו במקום פריים אחד.

ארבעה מקרים ישראליים

שליחת ת״ז לבעל דירה או למתווך. הספח מכיל את הכתובת, לעיתים שם בן או בת זוג ופרטי ילדים. אם התבקשתם רק להוכיח זהות, הסתירו את מה שלא נדרש. נוהג מקובל ומועיל הוא גם לכתוב על גבי הצילום למי הוא נמסר ולאיזו מטרה — כך עותק שיצוף במקום אחר יבלוט כחריג.

צילום צ׳ק בוואטסאפ. בשורה התחתונה של הצ׳ק מופיעים מספר הבנק, הסניף, מספר החשבון ומספר הצ׳ק — ובנוסף החתימה שלכם. אם שולחים צ׳ק רק כדי להוכיח בעלות על חשבון, המספרים הם העיקר והחתימה כמעט תמיד מיותרת.

אישור רפואי או סיכום ביקור. מלבד תעודת הזהות מופיעים שם גם אבחנה ושם רופא. כששולחים למעסיק בדרך כלל צריך את התאריכים ואת ההמלצה בלבד.

קבלה או חשבונית בקבוצה. קבלה נושאת שם מלא, לעיתים כתובת, ולפעמים ספרות מכרטיס אשראי. אם המטרה היא להראות מחיר — המחיר מספיק.

בכל אחד מהמקרים האלה, אחרי ההסתרה, אפשר גם להקטין את התמונה לפני השליחה — פחות פיקסלים, פחות פרטים שאפשר לדלות מהם.

מה בכלל כדאי לפרסם

זו לא עצה משפטית, אלא כמה כללי זהירות שמונעים את רוב הצרות:

• פרטים של אנשים אחרים אינם שלכם לפרסם. בצילום מסך של קבוצת וואטסאפ, כל משתתף שאינו שמור אצלכם באנשי הקשר מופיע במספר הטלפון שלו — ואצל מי שיראה את הצילום, אלה מספרים חדשים לגמרי.
• ילדים — בדקו פעמיים לפני פרסום, ובוודאי כשרואים בתמונה סמל של מוסד חינוכי או שם של מקום.
• מסמכים רפואיים ופיננסיים של אחרים — גם אם הגיעו אליכם באופן לגיטימי.
• בטלפון לתמיכה או לשירות לקוחות אין צורך לשלוח את התעודה כולה. שאלו מה בדיוק נדרש.
• אם אתם מפרסמים כדי להתלונן על גורם כלשהו, הסתרת פרטים לא הופכת פרסום פוגעני למותר. חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע ממשיכים לחול.

ולמה זה רץ אצלכם במחשב

התמונות שמגיעות לכלי הזה הן, מעצם הגדרתו, התמונות הרגישות ביותר שיש לכם: תעודת זהות, תלוש שכר, מסמך רפואי, צילום מסך של חשבון בנק.

העלאת קובץ כזה לשרת של אתר זר, כדי שיטשטש אותו בשבילכם, היא בדיוק הפעולה שהכלי אמור למנוע. לכן הכול רץ בדפדפן שלכם: התמונה נפתחת, מעובדת ונשמרת מקומית, ואפשר לוודא זאת בעצמכם — נתקו את האינטרנט אחרי טעינת הדף, והכלי ימשיך לעבוד.