איך בוחרים פונט בעברית — ואיזה מותר לשימוש מסחרי
לרוב הפונט העברי הראשון שנבחר הוא זה שכבר מופיע בוורד, והוא לא תמיד מתאים להזמנה או ללוגו. השאלה השנייה היא אם בכלל מותר להשתמש בו. הנה איך בוחרים פונט לפי מה שעושים איתו, איך יודעים מה מותר, ואיך מתקינים אותו כך שיופיע בוורד.
מאת כלים אונליין פורסם:
רוצים לדלג ישר לכלי?
כתבו טקסט וראו אותו בעשרות פונטים עבריים חינמיים. הכול קורה בדפדפן שלכם — הקובץ לא נשלח לשום שרת.
פונטים בעבריתבקצרה
- מתחילים מהשימוש, לא מהפונט. סריף (עם תגיות בקצות האותיות) לספר, למכתב רשמי ולהזמנה; סן־סריף (קווים נקיים) למסך, למצגת ולשלט; פונט תצוגה לכותרת וללוגו בלבד.
- בודקים עם הטקסט שלכם, בגודל האמיתי. פונט שנראה מצוין בכותרת יכול להיות לא קריא בפסקה, ולהפך. בכלי הפונטים מקלידים פעם אחת ורואים את הטקסט בעשרות פונטים.
- צריכים ניקוד או מודגש? בודקים לפני שמתאהבים. לא בכל פונט יש ניקוד, ולהרבה פונטי תצוגה יש משקל אחד בלבד.
- פונט ב־OFL או ב־Apache מותר לשימוש מסחרי — לוגו, שלט, אריזה, אתר — בלי תשלום ובלי לבקש רשות. אסור רק למכור את קובץ הפונט עצמו.
- מתקינים את הפונט במחשב, לא בוורד. בווינדוס: לחיצה ימנית ו“התקן”; במק: לחיצה כפולה ו־Install Font.
סריף, סן־סריף ותצוגה — מה ההבדל
סריף הם פונטים עם “תגיות” — קווים קטנים בקצות האותיות, כמו באותיות של ספר או של עיתון מודפס. בעברית אלה הפונטים שנראים מסורתיים ורשמיים: Frank Ruhl Libre, David Libre, Noto Serif Hebrew. הם נוחים לקריאה ארוכה על נייר, ומתאימים להזמנה, לתעודה ולמכתב.
סן־סריף הם פונטים בלי תגיות, בקווים אחידים ונקיים: Heebo, Assistant, Rubik, Open Sans. הם קריאים במסך גם בגודל קטן, ולכן הם ברירת המחדל של אתרים, אפליקציות ומצגות.
פונטי תצוגה נבנו לכותרות: אותיות עבות, מעוטרות, מרוססות או משורטטות. במשפט אחד בגודל גדול הם עושים רושם; בפסקה הם מתישים. משתמשים בהם לשם של עסק, לכותרת של פוסטר, ללוגו — ומצמידים להם פונט שקט לטקסט שמסביב.
כתב יד — פונטים שמחקים כתיבה ביד, מכתב יד עגול ומודרני ועד Solitreo, שמבוסס על כתב היד הספרדי־יהודי הישן. מתאימים לברכה, לכרטיס ולתפריט, פחות לכל דבר שצריך לקרוא בו יותר משתי שורות.
רוחב קבוע — כל אות באותו רוחב, כמו במכונת כתיבה. שימושיים לקוד ולטבלאות, ולעיתים נדירות לעיצוב.
מה לבדוק לפני שבוחרים
הטקסט שלכם, לא טקסט לדוגמה
“שלום עולם” נראה טוב כמעט בכל פונט. השם של העסק, עם האותיות הספציפיות שלו, עלול שלא להיראות טוב. בעברית יש אותיות שמבדילות בין פונטים טובים לבינוניים: ט, ש, ל שעולה מעל השורה, והאותיות הסופיות ך, ן, ץ, ף שיורדות מתחתיה. כתבו את הטקסט האמיתי, ובדקו בגודל שבו הוא יופיע.
ניקוד
בהזמנה, בשיר, בטקסט לילדים ובכל מקום שבו יש שם שאפשר לקרוא בכמה דרכים, צריך ניקוד. בפונט בלי סימני ניקוד המחשב משלים אותם מפונט אחר, והתוצאה נראית מודבקת. גם בפונט שיש בו ניקוד כדאי לבדוק בגודל קטן — יש פונטים שבהם הסימנים צפופים מדי מתחת לאותיות.
בכלי הפונטים יש סינון “רק פונטים עם ניקוד”, ובלי טקסט משלכם הוא מציג משפט מנוקד בכל פונט שתומך בניקוד. אם הטקסט שלכם עדיין לא מנוקד, ניקוד אוטומטי חוסך את רוב העבודה.
משקלים
מסמך או מצגת צריכים לפחות שני משקלים: רגיל לטקסט ומודגש לכותרות. אם לפונט יש משקל אחד בלבד, וורד ימציא “מודגש” בעצמו על ידי עיבוי האותיות, וזה נראה בדיוק כמו שזה נשמע. לפונט תצוגה זה פחות חשוב, כי ממילא משתמשים בו בגודל אחד ובמשקל אחד.
שני פונטים, לא חמישה
הצירוף הבטוח הוא פונט אחד לכותרות ופונט אחד לטקסט — למשל פונט תצוגה או סריף לכותרת, וסן־סריף לגוף. גם פונט אחד בשני משקלים עובד מצוין. שלושה פונטים ומעלה באותו עמוד כמעט תמיד נראים כמו טעות.
מה מותר לעשות עם פונט חינמי
“חינמי להורדה” ו“מותר לשימוש מסחרי” הם שני דברים שונים. יש אתרים שמציעים להוריד בחינם פונטים שאסור להשתמש בהם בעבודה בתשלום, או פונטים מסחריים שהועלו בלי רשות. הדרך הבטוחה היא פונט עם רישיון כתוב שמתיר שימוש מסחרי.
הפונטים העבריים ב־Google Fonts מתפרסמים ברישיונות קוד פתוח, רובם ב־SIL Open Font License (OFL), וחלק מהפונטים בספרייה ב־Apache 2.0. שני הרישיונות מתירים:
- שימוש מסחרי בכל סוג של עבודה: לוגו, שלט, אריזה, הזמנה, חולצה, פרסומת, אתר, אפליקציה.
- בלי תשלום, בלי בקשת רשות ובלי חובת קרדיט. השאלות הנפוצות של OFL אומרות במפורש שקרדיט למעצבים הוא נימוס, לא חובה.
- הטמעה במסמכים — ב־PDF, בקובץ וורד עם גופנים מוטמעים.
- אחסון באתר — כולל הגשת הפונט מהשרת שלכם.
ומה אסור לפי OFL:
- למכור את הפונט עצמו כמוצר בפני עצמו. מותר למכור עיצוב שנעשה בו, ומותר לצרף אותו לתוכנה, אבל לא למכור את הקובץ לבדו.
- להפיץ אותו בלי הרישיון. מי שמעביר את קובץ הפונט הלאה — למשל בתיקיית פרויקט ללקוח — מצרף אליו את קובץ הרישיון (OFL.txt) שמגיע איתו.
- לקרוא בשם המקורי לגרסה ששיניתם, אם המעצבים שמרו לעצמם את השם (“Reserved Font Name”). זה רלוונטי רק למי שעורך את הפונט עצמו, לא למי שמעצב איתו.
Apache 2.0 הוא רישיון תוכנה כללי ולא רישיון לפונטים במיוחד. גם הוא מתיר שימוש מסחרי ושינוי, ובהפצה מחדש דורש לצרף את הרישיון ולסמן מה שונה. למי שמעצב, מדפיס או בונה אתר — אין בין השניים הבדל מעשי.
לוגו — יש משהו מיוחד?
מותר לעצב לוגו בפונט ב־OFL, והלוגו שייך לכם. מה שאי אפשר לקבל הוא בלעדיות על הפונט: כל אחד אחר יכול להשתמש באותו פונט, גם עסק מתחרה. לכן לוגו שהוא רק שם העסק בפונט מוכן הוא פחות ייחודי מלוגו שבו האותיות עובדו או שולבו עם סמל. המדריך הזה אינו ייעוץ משפטי; לפני רישום סימן מסחר כדאי להתייעץ.
איך מתקינים פונט כדי שיופיע בוורד
וורד ופאוורפוינט לא מתקינים פונטים בעצמם — הם מציגים את הפונטים שמותקנים במחשב. לכן ההתקנה נעשית במערכת ההפעלה.
מורידים מ־Google Fonts
בדף הפונט לוחצים Get font, ואז Download all, ומקבלים קובץ ZIP. בכל כרטיס בכלי הפונטים יש קישור ישיר לדף של הפונט. פורסים את ה־ZIP: בווינדוס לחיצה ימנית ו“חלץ הכול”, במק לחיצה כפולה.
בפונט “משתנה” יש בתיקייה קובץ אחד שמכיל את כל המשקלים, ותיקיית static עם קובץ נפרד לכל משקל. וורד מסתדר טוב יותר עם הקבצים הנפרדים — התקינו את אלה שבתיקיית static.
בווינדוס
- לוחצים לחיצה ימנית על קובץ הפונט (ttf או otf).
- בוחרים התקן. במחשב שכמה אנשים משתמשים בו — התקן עבור כל המשתמשים.
- אם ווינדוס שואל אם לאפשר שינויים, מאשרים — אחרי שווידאתם שהקובץ הגיע ממקור מוכר.
במק
- לוחצים לחיצה כפולה על קובץ הפונט.
- בחלון של Font Book שנפתח לוחצים Install Font.
אפשר גם לגרור את הקבצים אל סמל האפליקציה Font Book.
הפונט לא מופיע בוורד?
סגרו את וורד לגמרי ופתחו אותו מחדש — רשימת הגופנים נקראת כשהתוכנה עולה. אם הוא עדיין לא מופיע, חפשו אותו לפי השם באנגלית: ברשימת הגופנים של וורד הפונטים האלה מופיעים בשם הלועזי שלהם, גם כשהם עבריים — Frank Ruhl Libre ולא “פרנק רוהל”.
שולחים את המסמך למישהו אחר
אצל מי שמקבל את הקובץ הפונט לא מותקן, ווורד יחליף אותו בפונט אחר. אם המסמך רק צריך להיקרא או להיות מודפס — שלחו PDF, שבו הפונט נשמר בתוך הקובץ. אם הוא צריך להמשיך לערוך, בוורד בווינדוס אפשר לסמן בהגדרות השמירה “הטבע גופנים בקובץ” (Embed fonts in the file): קובץ ← אפשרויות ← שמירה. הקובץ יהיה כבד יותר, אבל ייראה אצל המקבל כמו אצלכם.
ובגוגל דוקס?
גוגל דוקס לא משתמש בפונטים של המחשב, אבל כל ספריית Google Fonts זמינה בו ישירות: בתפריט הגופנים בוחרים גופנים נוספים (More fonts), מחפשים את השם ומוסיפים. אין צורך להוריד ולהתקין.
פונט לאתר
מי שבונה אתר יכול לשים פונט מ־Google Fonts בשתי דרכים: לטעון אותו משרתי גוגל, או להוריד אותו ולהגיש אותו מהשרת של האתר. הדרך השנייה עדיפה: בית משפט בגרמניה (LG München, 2022) קבע שטעינת פונט משרתי גוגל חושפת את כתובת ה־IP של הגולש לגוגל בלי הסכמתו, בניגוד ל־GDPR. רישיון OFL מתיר אחסון עצמי במפורש, וכך עובד גם כלי הפונטים באתר הזה — כל הפונטים בו מוגשים מכאן. “העתקת ה־CSS” בכל כרטיס נותנת את שורת ה־font-family לגיליון הסגנונות.